בסיום שבוע נפלא בצפון צרפת ביקרנו בפריז לקפיצה קצרה של 2 לילות. בלי סוף דברים לראות, לאכול, לקנות …. אבל אנחנו בשליטה: ידענו שיש מטרה אחת קדושה לביקור הקצר הזה.
ביקור באטלייה של Chana Orloff. חנה אורלוף היתה ידידת המשפחה. בבית שגדלנו היה רישום שהיא רשמה את אמא שלנו מהגב, צמה עבה ויפה. כולנו גדלנו על הסיפורים שסבא שלנו זאב רכטר האדריכל תכנן לאורלוף את הסטודיו ורצינו לראות את הקוים שכל כך מוכרים לנו, הפרופורציות הנכונות והנעימות של החדרים. רצינו לראות איפה היא חיה ואיך והיכן היום הנכדה שלה אריאן עם אמנון טמיר בעלה מתגוררים.
אמנון קיבל אותנו מחוץ לסטודיו: משפצים לקראת ״בתים פתוחים״ נוסח פריז שיתקיים בקרוב וצובעים את פנים הבית. פגישה חמה ואוהבת, אמא שלי היתה איתנו והזכרונות התחילו לצוף כאילו שאין 50 שנה מפרידים בין אז להיום.
היופי שמתגלה כשנכנסים לאטלייה לא יתואר במילים. אנחנו כל כך התרגשנו לראות כמה מהפסלים שגדלנו על יד עותקים שלהם, כמה פסלים שאני מכירה היכן הם מוצבים היום ועוד הרבה פסלים יפיפיים אחרים שהכרתי רק מהספרות.
חנה אורלוף נולדה ב 1888 באוקראינה בהיותה נערה עלתה לארץ ישראל עם הוריה ואחותה מרים (אמו של רפול) והמשפחה התיישבה בפתח תקווה. ב-1910 יצאה לפריז ושם מצאה את ייעודה באמנות ובפיסול. בתקופת מלחמת העולם השניה היא ברחה והתחבאה, כל עבודותיה נגנבו ונשדדו. חנה אורלוב היתה דמות אופטימית, ולעולם לא ויתרה. אורלוף היתה קשורה לישראל ובמשכן לאמנויות בעין חרוד, במוזיאון תל אביב לאמנות, במוזיאון ישראל בירושלים ועוד מקומות בארץ ממוקמים פסלים ידועים שלה.
אני זוכרת אותה מבקרת את סבתא שלי פולה רכטר בביתה בתל אביב, מדברת בקול גדול וחזק, צוחקת על ״הכרבולת״ של אח שלי שאולי ואת כולנו מסתכלים עליה בתדהמה.
היה ביקור נפלא באטלייה, אני ממליצה לכולכם להכיר את העבודות הנפלאות של הפסלת האמנית חנה אורלוף
