כנס בהיכל התרבות – אולם מלא מפה לפה. מגיל 5 ועד 100 – משפחות שלמות וכל האביזרים הנילווים. מטפלים, כסאות גלגלים, קביים – אבל מי שיכול בא ולא מוותרים. כאן פוגשים את החברים הכי טובים – האנשים שבאו לכנס 75 סוחבים את שיר הרעות על לוח הלב ודרך החיים הצנועה שלהם היא מורשת הפלמ״ח לדורותיו.
אנחנו – דור ההמשך – גאים בהם ואוהבים אותם אחד אחד. הם זוכרים את הנופלים, הם עומדים בדום מתוח ביזכור. הם נושאים בגופם את שיברון הלב מהשינויים שהמדינה עברה ומהזמן שהשתנה.
היו 2 דברים שעברו כקו מנחה בכנס:
זכרון הנופלים, החברים, האנשים שחייהם נשארו רק בסיפורים ודרך החינוך של הפלמ״ח.
אך נזכור את כולם
את יפי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח.
מילים: חיים גורי לחן: סשה ארגוב
החינוך – חינוך למוסר, לערכים, לבצע משימות, חינוך של אחריות, חינוך לראש גדול. חינוך ללא פשרות. חינוך להיות בן אדם מועיל, אחראי וחיובי.
מורשת הפלמ״ח ברובה הגדול לא נשאר ממנה חוץ מאנשים עם זכרונות, שירים שכולנו אוהבים לימי זיכרון וצ׳יזבטים בינוניים. כל השאר איננו. לטוב ולרע.
אַךְ רֹאשֵׁנוּ לֹא יִשַּׁח
לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
תָּמִיד אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ"ח
מִן הַיָּם עַד הַמִּדְבָּר –
כָּל בָּחוּר וָטוֹב – לַנֶּשֶׁק
כָּל בָּחוּר עַל הַמִּשְׁמָר!
שְׁבִיל לַפֶּרֶא בֵּין הָרִים,
מוּל אוֹיֵב דַּרְכֵּנוּ יַעַל,
בֵּין נִקְרוֹת וּבֵין צוּרִיםרִאשׁוֹנִים תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
לְאוֹר הַיּוֹם וּבַמַּחְשָׁךְ
לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ, תָּמִיד
אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ"ח.